11.2.14

על פסגת המירון

כשעבדנו על הפוסט שתוכנן להיום, ריקי שאלה מה לגבי טיול בשבת. ועל האש.
זו נשמעה תכנית בכלל לא רעה.
חיפשנו מסלול מעגלי, קצר, שמתאים לכולם, ויאפשר לסיים בשעה סבירה לא. צהריים.
דר' גוגל אישר ששביל הפסגה בהר מירון מתאים לדרישה.
יצאנו ארבעה מבוגרים עם ילד אחד בן שנתיים ואחד בן 4.5.
בן השנתיים (שמורגל במסעות כומתה מהגן) צעד יפה עד למחצית הדרך בערך, ואז התעייף (מומלץ בחום להצטייד במנשא, ולא לבנות "על הידיים"). בן הארבע וחצי הלך יפה. פה ושם קיבל חיזוקים. קיטורים נרשמו לקראת סוף המסלול.
המסלול אינו כרוך בעליות או ירידות קשות, ורובו בצל עצי האלון (בעונה הזו מומלץ להתלבש חם - כי קר שם על ההר). משך הטיול הרגלי, כולל הפסקות, היה שעתיים. הילדים אספו בלוטים, עם או בלי הספלולים. זה היה ממש ספורט בשבילם והעסיק אותם לאורך הטיול. הם נהנו לשחק בין הענפים, להלך על הגזעים, לקפוץ מהאבנים וסתם לרוץ בין השבילים. בקיצור - לשחק בגן המשחקים של הטבע!


קיווינו לראות קצת פריחה, אבל ייתכן שהשנה השחונה נותנת את אותותיה. ויכול להיות שפשוט הקדמנו.
הצלחנו להבחין במעט כרכומים, וכמה רקפות בודדות, ונהננו מהנוף המקסים שנשקף לאורך המסלול.























נוף המשקיף על מושב ספסופה


העצים נמוכים והשמש מחייכת מבעד לענפים.



















כל כמה מטרים מתגלים נופים חדשים ולביא צעק אנחנו למעלה, הפרשי הגובה ממש מרשימים.



























המסלול נמצא בשמורת טבע, ועל כן הבערת אש (גם בחניון) אסורה.
לפיקניק של הצהריים נסענו לחניון קק"ל לא רחוק משם.

לסיכום - במדד בין השבילים: מומלץ ביותר!
טיול נעים.





3.2.14

יום המשפחה - אצל אמא נילי

אמא נילי היא אמא של אלה. והשבוע ביקרנו במטבח שלה.

"קשה להגיד שלמשפחה שלנו יש מסורת שקשורה במטבח.
החיים בקיבוץ לא ממש פיתחו את הצד הזה אצל (א)נשים.
הארוחות הוגשו בחדר האוכל, המטבח בחדר (ככה קראו לזה. לא בית) היה קטן מאוד, והאוכל היחיד שהגיע לחדר, היה זה שניתן ב"חלוקה". מה שנתנו זה מה שהיה. בלי אפשרות לבקש "עוד", או "במקום", או "אחר".
סבתא שלי, שגדלה בתל אביב, דווקא הייתה רבת כישורים במטבח, ובעיקר באפייה. אבל היא נאלצה להסתפק במה שקיבלה. והיא הכינה מזה מטעמים.
אחד הזכורים והאהובים עליי ביותר היה ה"קצ'פוצ'ה" (ka-che-pu-che) של א. הערב בשבת. היא היתה אוספת את כל מה שנשאר במהלך השבוע בחדר האוכל (אורז, תפו"א, עוף) ומכינה ממנו מעדן בתוך הטוסטר הקטן, שישב על השיש הקטנטן מימלא, אצלה בחדר. בלי מתכון. ככה, לפי החושים, כמו שסבתות בכל העולם עושות.
אמא שלי, למרות שעד גיל מבוגר יחסית לא נדרשה לכך, ירשה ממנה את היכולות המופלאות במטבח (כולל היכולת לעבוד בסדר ונקיון מופתיים), ובכל ערב שישי אנחנו נהנים מארוחות ערב חסרות שורשים, אבל טעימות מאוד.

חלק קטן מאוד ממתכוניה של סבתא יפה נשמר אצל אמא שלי. לכבוד יום המשפחה היא הוציאה את אחד מהם, פתחה את מטבחה, וחשפה לפנינו, איך מטבח צנוע ופשוט יכול להיות כל כך טעים."



לחמניות גבינה של סבתא יפה

כ - 35 לחמניות קטנות

לבצק:
1 חב' (250 גר') גבינה לבנה 9%
1 כוס גבנ"צ מגוררת
1 חב' (200 גר') חמאה (במקור מרגרינה)
1 כפית שטוחה מלח
1/2 2 - 2 כוסות קמח רגיל
מעט שושמשום (לא חובה)

לציפוי:
1 ביצה מקושקשת עם מעט מי ברז
שומשום

מחממים תנור ל - 180 מעלות.
מערבבים את חומרי הבצק, למעט קמח ושומשום. מוסיפים קמח בהדרגה, עד שנוצר בצק מעט דביק. מוסיפים שומשום ומעבדים עד שנבלע.
מחלקים את הבצק ל- 3 חלקים. כל חלק מרדדים לעיגול, וחותכים למשולשים. מגלגלים את המשולשים מהצד הרחב אל הצר (כמו רוגלך). מורחים בביצה. מפזרים שומשום. מסדרים בתבנית (אין צורך במרווחים גדולים) ואופים כ- 25 דק', עד שמשחים קלות.















 הכי טוב לאכול באותו היום.





27.1.14

יום המשפחה (או: אתם זוכרים שפעם היה פה יום האם!?)

ביום שישי נחגוג את יום המשפחה. לכבודו חזרנו הביתה, אל האמהות שלנו. ביקשנו שיתנו לנו להיכנס למטבח שלהן, כדי שנוכל לשתף במסורת שהיא בשבילנו אמא, משפחה ובית.

אמא של ריקי, אליס, היתה הראשונה.

ריקי מספרת:
"אוכל של בית בשבילי זה קובה, לרוב בשרי. בתקופות מסוימות זה אפילו היה צמחוני, כזה שתמיד גורר אותי לבית של אמא ביום שישי בצהרים.

אני זוכרת את עצמי, ילדה קטנה כל שישי בצהרים מתייצבת לקובה אצל סבתא שרה ז"ל.
תמיד היו אנשים במטבח, וסבתא היתה ממלאת להם קובה בצלחת זכוכית, ודוד שלי היה מגיע עם הסיר וממלא משלוח הביתה...
אבל אחרי שהיא נפטרה אמא שלי עשתה במקומה. היינו חוזרים מבית הספר וישר מתענגים על קובה אדומה האהובה עליי, או צהובה, רצוי במרפסת על השולחן, בצלחת זכוכית פשוטה שהיא רק לקובה.
כולם היו באים לאכול דודים, בני דודים וחברים....

במהלך השנים הסיר גדל וגדל בהתאם לנכדים.

והיום אני עושה בדיוק את אותו הדבר: לוקחת סיר מקרית שמונה עד ליסוד המעלה ללביא, לדקל ולי.
אז ביקשתי מאמא שלי שאימצה את המסורת שתתאמץ ותיתן מתכון (כי היא עושה לפי העין כמובן. והחשק...)

על השולחן פסיספס שאמא שלי עשתה בצלחת זכוכית 

קובה אדומה (עם סלק) נוסח אליס

15 קובות

לבצק
1/2 קילו סולת
2 כוסות מים
קורט מלח

לוקחים קערה ומערבבים בה מים, סולת ומלח, הבצק צריך להיות רך,
נותנים לבצק לנוח בצד 10 דק'.

למילוי
300 ג' בשר טחון
1 בצל בינוני קצוץ
2 עלי כרפס (סלרי) קצוצים
מלח ופלפל שחור לפי הטעם
כף שמן

קוצצים את הבצל והכרפס ומוסיפים לו את הבשר טחון, שמן, מלח ופלפל לפי הטעם.

מכינים את הקובה:


  1. מכינים כדורים מהסולת. מידי פעם כדאי להרטיב את הידיים עם מים כדי שיהיה יותר נוח לגלגל.
  2. לוקחים כדור ומשטחים אותו.
  3. מניחים על הכדור ששיטחנו מהתערובת של הבשר טחון.


  4. דוחפים קלות את מילוי הבשר ומתחילים לקפל מעליו את הבצק.
  5. סוגרים את הבצק.
  6. מגלגלים אותו עד שמתקבלת צורה של כדור.


למרק
1 סלק טרי גדול או 2 סלקים קטנים
4-5 עלים של כרפס
2 כפות אבקת מרק עוף
1 כפית מיץ לימון או 1/4 כפית מלח לימון
100 גר' רסק עגבניות
ניתן להוסיף דלעת (מוסיף המון)

מרתיחים מים בסיר גדול.
חותכים את הסלק לקוביות, ומוסיפים למים שרתחו.
קוצצים את הסלרי ומוסיפים למרק.
משאירים על אש גבוהה, ומוסיפים את שאר החומרים.
מנמיכים את האש וזורקים לתוכו את הקובות שהכנו.
נותנים לסיר להתבשל כשעה על אש נמוכה.


והרי לכם הקובה במתכון קליל של אליס
בתאבון!


19.1.14

משוגעים על פקאנים

כבר חודשיים שאנחנו מסתובבים עם העיניים באדמה. זו לא עצבות של חורף (מילא היה חורף - אז היה את מי להאשים) - אנחנו אוספים פקאנים. מהעץ שמול הבית, ומזה שעל השביל בדרך לגן. כל רוח משאירה לנו מנה חדשה, והשקיות מתמלאות ומתרוקנות. ומתמלאות.
בטיול שבת למטע הפקאנים, הוחלט שצריך כבר לעשות משהו עם כל הפקאנים האלה.

אז אספנו קצת




ואכלנו קצת















וחיפשנו עוד קצת



































ובסוף החלטנו להכין פאי אגוזים ולחזור לכאן כדי לספר לכם עליו.
















המתכון המקורי מופיע כאן.
התרגום לפניכם.
אם אתם מכירים (ואוהבים) את הפאיים המתוקים והנפוצים במחוזותינו - זה לא זה. (אחד כזה ממש טוב אתם יכולים למצוא כאן). הפאי הזה משלב מתיקות מעודנת ומליחות, והוא משתבח כעבור יום יומיים.

פאי אגוזים ומייפל מתורגם (מתוך הבלוג Love Cake)
לתבנית פאי מתפרקת בקוטר 24 סמ'

לבצק
1/2 1 כוסות קמח
2 כפות סוכר
1/2 כפית מלח
120 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
1 חלמון

במעבד מזון: שמים קמח, סוכר, מלח וחמאה ומעבדים בפולסים עד שנוצרים פירורים.
מוסיפים חלמון, ואם צריך עוד כף + של מים קרים, ומעבדים בפולסים רק עד שמתחיל להתגבש לבצק.
מוציאים מקערת המעבד, מאחדים קלות ויוצרים צורת דיסקית. עוטפים היטב בניילון נצמד ומכניסים למקרר לשעה (עד יומיים).
מוציאים מהמקרר, מרדדים (הכי נוח בין 2 ניירות אפייה) לעיגול מעט גדול מקוטר התבנית. מניחים על התבנית, מהדקים ומיישרים את הקצוות. מכניסים למקרר ל30 דק' לפחות (או למקפים ל - 15 דקות).

למלית:
45 גר' חמאה מומסת לאחר צינון קל.
3/4 כוס סירופ מייפל (לא בטעם מייפל)
1/4 כוס סוכר חום כהה
1/2 כפית מלח
3 ביצים
230 גר' תערובת אגוזים (פקאן / מלך / לוז - אותם מומלץ לקלות על מחבת, לקלף ולקצוץ קלות)

מחממים תנור ל 180 מעלות.
מערבבים את כל חומרי המלית למעט האגוזים.
מוסיפים את האגוזים ושופכים על גבי הקלתית.
אופים עד שהמלית תפוחה ויציבה, כ- 35 דק'.
מוציאים מהתבנית רק כאשר הפאי קר לחלוטין. וכאמור - מומלץ אפילו לחכות יום נוסף לפני שאוכלים.


























הזמנו כמה חברות לבוקר של תה ופאי פקאנים בחיק הטבע.
פרשנו מחצלת וסידרנו כריות שהשאלנו מפנדה. הרתחנו מים וערכנו את השולחן.











































היה טעים. ונעים.



13.1.14

סיבה למסיבה - לביא חוגג שנתיים

יש שני דברים שלביא אוהב במיוחד: טרקטורים וחיות. תנו לו את אלה  - והילד מאושר!
ריקי החליטה לשלב את שתי האהבות לכבוד יום הולדת שנתיים שלו, ובחרה במוטיב החווה כקו מנחה בתכנון ועיצוב המסיבה.
הצעד הבא היה להיכנס לרשת ולחפש השראה (פינטרסט כבר אמרנו?!).
הרשת מלאה בתמונות של חגיגות מעוצבות למשעי שהושקע בהן זמן רב (וגם הון לא קטן), ובדר"כ על העבודה מופקדים אנשים שזה המקצוע שלהם.
יש משהו מרתיע בימי ההולדת המושלמים והמוקפדים שרואים ברחבי האינטרנט (כנסו לכאן ותבינו על מה אנחנו מדברות).
זה נכון שרוב הזמן אנחנו סופר אמהות, אבל גם לסופר אמהות יש גבולות. ועבודה. ותקציב. וילדים חולים.
וכך קרה, שבשבוע שבו ריקי היתה אמורה להוציא אל הפועל את כל התכניות שלה - היא נשארה עם ילד חולה בבית.
היא גייסה את הסבתות לעזרה (כי סופר אמהות אמיתיות יודעות גם לבקש עזרה כשצריך...), והצליחה להפיק מסיבת יומולדת מקסימה ומהנה, שאפילו מזג האויר לא יכול היה להתעלם ממנה, ופינק אותנו בשבת שמשית וחמימה.











































שולחן יום ההולדת נחלק לשניים: מתוקים ובראנצ'.
מפה משובצת ברוח החווה נפרשה, והאוכל הוגש בסלסלאות וכלי פח שתאמו את הנושא.

על שולחן האוכל הונחו אחר כבוד:
דג סלמון
לחמניות גבינה
לחמים
בוקרס גבינה/תפו"א
סלט תפו"א וביצים
סלט אבוקדו
סלט ירקות
סלט כרוב מתקתק
קלחי תירס חם
סלט מטבוחה
ביצים קשות 
ג'חנון
סנדויצ'ים קטנים עם ביצה וטונה

את איזור המתוקים איכלסו:
עוגת יומולדת 
קייק פופס בצורת תרנגולות (זה די ניג'וס הקייק פופס האלה. אבל א. זה טעים נורא. ב. זה גונב את כל ההצגה)
"עציצי" סוכריות (הדרכה בהמשך)
עוגת גבינה
סוכריות על מקל / שוקולדים ארוזים / בסקוויטים בצורת חיות לקטנטנים / סוכריות גומי
שוקו אישי
עוגיות ריבה
מאפינס שוקולד





















כדי להכין את "עציצי" הסוכריות, תצטרכו את החומרים הבאים:















כדור שוקולד
מנז'ט / כוס קטנה ח"פ שתשמש כעציץ
סוכריה על מקל
בצק סוכר (אנחנו השתמשנו בשל מימונ'ס, שמגיע צבוע ועם חומר מקשה)
חותכן בצורת פרח
מערוך





1 - מכינים כדורי שוקולד
2 - מעבדים מעט את בצק הסוכר בידיים עד למרקם חלק וגמיש, מרדדים וקורצים צורת פרח. במרכז הפרח יוצרים חור קטן (דרכו יושחל מקל הסוכריה)















3 - מרטיבים את האצבע במעט מים
4 - ומרטיבים את בצק הסוכר בעדינות בחלק שמסביב לחור.















5 - משחילים את הפרח על המקל
6 - הופכים ולוחצים מעט על החלק אותו הרטבנו, ומסביב למקל, כדי לוודא חיבור טוב של בצק הסוכר לסוכריה.















מניחים הפוך למס' שעות, עד להתקשות בצק הסוכר (יש להקפיד על מקום יבש. לחות תמנע מהבצק להתקשות).
מכניסים את כדור השוקולד ל"עציץ", נועצים את הפרח, והרי לכם פרח ס-ו-כ-ר-י-ה.



העציצים האלו מתאימים מאוד גם כהפעלה / מתנה לכבוד ט"ו בשבט.

ללביא (וגם לאילנות) -
המון מזל טוב אנחנו מאחלות!